גזר דין בתיק פ"ל 419/08

כדי להבין את גזר הדין, מן הראוי להסביר איך הגענו עד היום.

הנאשם שלפניי מר מוחמד קרעין יליד שנת 1987 הודה והורשע בשלושה כתבי אישום בגין נהיגה בפסילה במועדים שונים.  כל המועדים הם משנת 2008 ושנת 2009 והעבירה האחרונה היא מחודש מאי שנת 2009 (דהיינו לפני יותר משלוש וחצי שנים).

הנהג שלפנינו הוא אחד מיותר מאותם שלוש מאות אלף מקרים שבהם רישיונם של נאשמים מעוכב עקב בעיות כספיות (אם בגין חובות להוצאה לפועל, ואם בגין קנסות שלא נגבו).  קרי, לא בגלל מסוכנותם לציבור נמנעת מהם האפשרות לנהוג אלא בגלל מצבם הכלכלי שלעיתים לא מאפשר תשלום קנסות.

פעמים רבות העניות גורמת לכך שהרבה מנהגים אלו (אם לא רובם ככולם) ממשיכים לנהוג, מסתבכים עוד יותר, נפסלים שוב ושוב, ונכנסים למעגל שאין ממנו מוצא.  אפשר לתמוה על מדיניות זאת של מניעת האפשרות לנהוג (ולהתפרנס) עקב חוב כספי אולם זוהי גזירת המחוקק שאין בידינו לערער אחריה.  (להרחבה בנושא זה ראו פ"ל (ירושלים) 460-04-10 מדינת ישראל נ' שוויקי (פורסם בנבו, 23.10.2011 ) וכל המופיע שם מתייחס גם לענייננו).

בכל מקרה, כשהגיע הנאשם לפני והודה בעבירות המיוחסות לו, הודעתי לו (ולב"כ) כי שתי דרכים לפניו.  הראשונה, כי ישנס מותניים ויעמול קשה לקבלת רישיונו מחדש.  במקרה כזה, יתחשב בו בית המשפט לעניין העונש.  אולם אם לא יסדר את רישיונו, לא יהיה מנוס מענישה תקיפה וכואבת שכן המשמעות היא שכלה ונחרצה עימו להמשיך לנהוג ללא רישיון.  בנוסף הודעתיו כי בכל מקרה לא יהיה מנוס ממאסר אולם אורכו תלוי באמציו של הנאשם לעזור לעצמו.

ואכן, הנאשם עמל קשות לסדר את ענייניו.

ראשית  - הנאשם שילם כשבעים אלף שקלים עבור קנסותיו!!.  ואציין כי לא מדובר בקנסות המקוריים אלא בקנסות שטפחו כבצק וצברו פיגורים ו/או כפלים ו/או קנסות איחורים ועוד.  וכשמדובר בנאשם בעל יכולת כלכלית נמוכה, מאמציו קשים הרבה יותר.

שנית     -  הנאשם ניגש שבע פעמים למבחני התיאוריה ולמד שוב ושוב עד אשר הצליח בבחינה והזיר לידיו את רישיונו.

שלישית - הנאשם (באמצעות ב"כ) ניגש לכל הרשויות הרלוונטיות (ובעיקר משרד הרישוי) והסדיר את כל פסילותיו, עוונותיו, ושאר המכשולים המעכבים אותו מלקבל רישיון.

ולאחר דרך ארוכה זו הגיע אלי עם הרישיון הנכסף, ואודה כי פקפקתי לא פעם ביכולתו לעשות זאת.

לאלו יש להוסיף כי מדובר בנאשם קשה יום, שלצערנו לא זכה להשכלה הולמת וכושר הפרנסה שלו נמוך יחסית ובאמצעות הרישיון ייתכן (נקווה) ויוכל לשפר את מצבו שגם כך איננו קל.

לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", התיקון קובע את העיקרון המנחה בענישה ואת השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בעת מתן גזר הדין.  סעיף 40ג ו- 40ד לתיקון קובעים כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

באשר לנהיגה בפסילה העונש ההולם הוא עונש של מאסר שאורכו נע מבין שבעה ימים מאסר בפועל ועד מאסר ארוך של חודשים ושנים.  והכל תלוי בהקשר, ובסיבות שבעטיין נפסל הנהג, ובסיבות שבעטיין נהג.

במקרה שלפנינו, מדובר בנהג שנפסל לא עקב סכנתו, ונהג שעשה מאמצים קשים לפתואת בעיותיו.  אשר לכן, עונש המאסר צריך להיות קצר יחסית.

לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את המדיניות המקובלת לגבי מדיניות הענישה במקרים כגון אלו, ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דן אותו לעונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל של 21 יום בניכוי ימי מעצרו שכבר ריצה בתיק זה (אין מאסר בפועל).

ב .         מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה תקף.

ג.          כל מה שהפקיד בתיק, יועבר למרכז לגביית קנסות לקיזוז מחובותיו אם עדיין יש לו.  אם אין קנסות במרכז, היתרה תוחזר לו.

בנסיבות העניין אין מקום לרכיבי ענישה נוספים.  אין לי אלא לקוות שהנאשם עלה סוף סוף על